ליגי'אן

הגענו לעיר להוסטל ״מאמא נאשי״, גברת זקנה שצועקת הרבה אבל עם כוונות טובות, כך לפחות אנחנו רוצים להאמין.
הסתובבנו בעיר העתיקה, נחמדה :).
בבוקר היום השני, הלכנו להאריך ליונתן את הויזה וגילינו שסינים פשוט מחורבנים, בין היתר בכתיבת מפות, אז פשוט שאלנו אנשים ברחוב.
תפסנו אוטובוס לטרק ״ערוץ דילוג הנמר״.
במילה אחת, חוויה. בשתי מילים, חוויה קשה,
אתם שואלים למה ?
התחלנו את הטיול במקום המתאים ועקבנו אחר השביל, בשלב מסויים עלינו על דרך שמסתבר, לא הייתה השביל !
עברנו דרך כפרים וקשיי השפה לא הועילו. כל אחת כיוונה אותנו ושילחה אותנו לדרכנו. בשלב מסויים איבדנו גם את השביל והתחלנו דוך, למעלה.
הלכנו והלכנו אז שירד הלילה ואז המשכנו עוד, מה שעודד אותנו ובדיאבד הטעה אותנו זה כמות זבל אדירה לכל אורך המסלול שסימנה אותו, כמו בסיפור ילדים עמי ותמי (י.ג).
 בשלב מסויים השלמנו עם העובדה שלהוסטל לא נגיע היום/הלילה והלכנו לישון, בשטח, ללא שקי שינה וביגוד מתאים.
אתם יכולים לנחש שהשינה לא הייתה ערבה במיוחד, התלבשתי בכל מה שהיה והמטריות שלנו שימשו כאוהל מאוד מאולתר.
קמנו בסביבות 6 בבוקר והתחלנו לחזור, בדרך פגשנו שתי כפריות, הללויה! (שמיד מסתבר כנוכלות) נתנו לאחת מהן לדבר עם חבר מההוסטל שדובר סינית כדי שיסבירו לנו איך לכל הרוחות יורדים מההר הזה. היא דיברה איתו חא מעט ואז נגמר הקרדיט בכרטיס סים הסיני,
 החלפנו והשיחה המשיכה עם סים ישראלי, ראיתי את חשבון הטלפון שלי עולה כמו שהמספרים עולים בתחנת דלק, מה שנסגר הוא שהיא רצתה 100 יוהן מכל אחד על העזרה, אמרנו תודה לא צריך ומתוך נחמדות נתנו לה 10 החצופה עוד דרשה 20.
המשכנו בדרכנו בכיוון כללי חזרה ובדרך עצרנו טנדר, עלינו בחלקו האחורי יחד עם חייל וכפרית ונסענו למטה, ״ שמע ישראל״ נאמר לא מעט בנסיעה הזו, דרך מאוד משובשת וצרה והנהג לא היה בין הזהירים.
את שאר היום העברנו בסיפור מור"קים על הניסיון הכושל שלנו, אוכל ! ושינה.
בערב יונתן הלך לנגן (לתופף) באיזשהו פאב מערבי פה באזור, אז כמו ישראלים טובים באנו לראות אותו וצעקתי בין היתר "תרד מהבמה ! ", "אתה גרוע ! " וכו'.
יונתן עוד ניסה לשכנע אותי לצאת לטיול שוב, הוא טען שהוא לא יתן להר לנצח אותו, אני טענתי שעבור טיול שרבים וטובים טענו שהוא לא משהו שזה פשוט לא שווה את זה.
הוא התעקש ויצא, נראה מה הוא מספר כשיחזור...

אני מצד שני שכרתי אופניים ונסענו לכפרים פה באזור, הגענו לכפר מתוייר בסינים בעיקר, כמעט וללא מערביים, היה ממש יפה שם.
המשכנו לכפר של ד"ר הו המפורסם, כלומר זריף המקומי.
אנשים באים אליו אומרים מה הבעיה שלהם - לפחות אחת מהן, הוא מערבב כמה אבקות ונותן להם,
והם בתמורה שופכים עליו כמה מאות יואנים (יואן=0.55 שקל) חיכינו וחיכינו ופשוט לא הגיע תורנו אז פשוט עפנו משם ללא התה המרפא, מקווה שאשרוד את זה.

למחרת, הלכתי עם בחור גרמני וישראלית להסתובב בעיר , עוד ועוד מקדשים ובריכות...שעה חיפשנו את "בריכת הסוס הדרקון הלבן"
נשמע מבטיח נכון ? ובכן, הגענו לבריכה יותר קטנה מג'קוזי ממוצע, אבל מה שהיה נחמד שם היה לראות את המקומיים שוטפים פירות וירקות בבריכה ליד.
בערב כמו פולניה אמיתית ישבתי וחיכיתי ליונתן,דאגתי, הזמנו מונית לשדה ל-21 ורק ב-20 הוא הגיע, הילדים של היום...
בנוסף התברר לנו מה התפקשש בטיול "דלגלג הנמר",בעקבות עקשנותו של יונתן, מסתבר שהסיני (המניאק) עם החמור פשוט הכווין אותנו לשביל הלא נכון, ושטיפסנו הרבה מעל לשביל האמיתי.

עכשיו אני בשדה תעופה בונמינג, אחרי שהתפנקתי במסעדת יוקרה סינית, כן כן פיצה האט !
מה שהיה מוזר זה, שישבתי במסעדה אמריקאית, בסין, והשמיעו גירסת כיסוי לטינית לשיר של להקה אירית
U2
"אתם עושים לי שעטנז!"

תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/201005#