wanaka (the secode time) & Kepler Trek

אחרי מילפורד טרק היינו חייבים חוויה יבשה ומתקנת, נסענו שוב לוואנקה והעברנו את ה-3 ימים בהתאוששות וייבוש,
מעבר ללהכין ריבת חלב בייתית וריצה על גדות האגם לא היה משהו מסעיר בעיר.
לאחר בדיקה של תחזית מזג האוויר, הבנו שלא יהיה זמן יותר טוב לצאת לטרק, אז יצאנו בתקווה שלא נחזור רטובים כמו בטרק הקודם.
היום הראשון היה בעיקר טיפוס (1 ק"מ), הכינו אותנו לטיפוס ארוך וקשה, כאשר הגענו לשלט שאומר שהבקתה 45 דקות משם די הופתענו, לטובה.

מהבקתה עצמה היה נוף יפה של פסגות מושלגות, קצת מכוסה בעננים אבל ככה זה פה.
התחזיות ליום השני לא היו אופטימיות אז יצאנו על הבוקר ב"ריצה", הטרק ביום השני הולך על קו הרכס.
רוחות מטורפות של 100 קמ"ש (מדוד) ונוף ממש יפה, לפחות ברגעים שלא היינו בתוך ענן.

הגענו לבקתה די מוקדם, באזור 13, חצי שעה אחרי שהגענו הגשם התחיל, "ניצחנו את הגשם!" איזה אושר.
היום האחרון היה משעמם, הליכה בשביל רחב ושטוח לקראת האוטובוס,פרט לחוף רחצה ליד האגם.

לסיכום: טרק יפה, וסיימנו אותו יבשים - אי אפשר לבקש יותר

תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/2010122527KeplerTrack#

Milford Trek

אחרי ציפייה ארוכה (של חודשים) יצאנו לטרק, שעלותו בדגול היא 300 דולר ניו-זילנדי (~900 ש"ח).
יצאנו יואב ואני, ופגשנו בטרק עוד שלישיית ישראלים: מקס, שקד ורועי.
היום הראשון, כמצופה מ-DOC שהם השטן (י.א) היה יום סתם כדי לגבות מאיתנו עוד תשלום עבור בקתה, יום של שעה הליכה בתוואי מאוד נח.

 הגענו לבקתה ועיקר התעסוקה הייתה לבשל צהריים, ערב ולהילחם בזבובי החול.
בכל בקתה היו 20 אנשים, מה שגורם להסתברות שיהיה לך נוחר בבקתה לדי גדולה, ונחשו מה, לא אחד אלא שניים !
יצאנו בבוקר היום השני לטרק שמסלולו מוביל לבקתה שבתחתית הפס של הטרק, במהלך היום ירד עלינו גשם, אבל שאני מתכוון ירד גשם אני לא מתכוון לגשם חיפאי,
אני מתכוון לגשם ניו זילנדי, כמויות אדירות של מים - לא כיף ! אבל הנוף היה יפה - נחלים שיורדים מההרים, ופסגות מכוסות בעננים.

בערב התחזיות למזג אוויר לא היו אופטימיות, ולפקח מעבר ל"תוציאו את הראש מהחלון בבוקר" לא היה משהו חכם להגיד.
להפתעתינו כשקמנו בבוקר השלישי, אני לא אומר שהשמיים היו צלולים, אבל לא ירד גשם, התקפלנו בזריזות ועלינו לפס, נוף לא רע בכלל, ראו תמונות.

 בערב של היום השלישי הדרמה התחילה, הפקחית סיפרה לנו שצפויה החמרה בגשמים במהלך הלילה וצפויה הפוגה ב-7 בבוקר אז שכולנו נהיה מוכנים
לתזוזה ב-7, כמובן שכמו ילדים טובים היינו מוכנים, ואז היא נכנסה ואמרה שהמסלול מוצף ושהטרק סגור, ושנמתין להוראות נוספות.
בסביבות 9 הגיעו חדשות, מפנים אותנו במסוק, חשבנו לעצמנו "איזה כיף, חוסכים מאיתנו קטע משעמם ונקבל טיסה על חשבון הבית".
טעינו ! בסופו של דבר הלכנו 4 מייל בקטעים שהמים הגיעו לנו עד למתניים - "קר לי ואני רטוב !" (א.ש)
המסוק הקפיץ אותנו בערך מייל אחד קדימה בטרק, סרטון יועלה בקרוב בפייסבוק, ואז המשכנו ללכת במקלחת מתמשכת עוד כמה שעות,

שוב בקטעים של מים עד למתניים.
כשהגענו סוף סוף לסוף ועלינו על ההפלגה נאמר לנו שהכביש נסגר בקרוב ולא בטוח נחזור לעיר, כיף כיף ! אבל אל דאגה בסופו של דבר הגענו לעיר,
רטובים ותשושים הלכנו לסופר קנינו סטייקים, ובירה הכנו ארוחת ערב והלכנו לישון כמו תינוקות.

תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/2010121821MilfordTrek#
וידיאו - http://www.facebook.com/video/video.php?v=10150124745102873&comments

(south east (South Island - NZ

התחלנו את הנסיעה לכיוון דרום, עברנו דרך Lake Tekapo ו- Lake Pukaki, אגמים יפיפיים בצבע טורקיז עם נוף לפסגות מושלגות, ממש מזכיר את הפטגוניה, רק שפה יותר פשוט להגיע לדברים.

 עלינו ל-Mount Cook National Park, והלכנו לישון בקמפינג במטרה לקום מוקדם, כל כך מוקדם שאני לא רוצה לתעד את השעה שקמנו בה, רמז: ראיתי את הזריחה.

התחלנו לעלות ל Muller Hut, במקביל אלינו עלו עוד שני גרמנים, בשלב מסוים התחלנו לתהות אם אנחנו במסלול הנכון, העובדה שעלינו על בולדרים שגרמו לנו לחשוש לחיינו הצביעה על כך שטעינו בדרך. אחרי שעה של טיפוס החלתנו להסתובב ולחזור, בדרך חזרה ראינו את הפנייה שפספסנו.
לא נורא - היה יום מעונן בטירוף כך שלא היינו רואים כלום, וירד עלינו גשם (מרפי ממש אהב אותנו היום).
חזרנו למשרדי הפארק, דיווחנו על הגרמנים שהמשיכו לטפס, שידעו שיש שני מטומטים שממשיכים לטפס על בולדורים ויצאנו לטיולי זקנים בפארק שהמזג אוויר עוד מאפשר.

 בדרך דרומה עצרנו לקפה ליד אחד האגמים - איזה נופים ! ואת הערב העברנו בעיר נידחת Oamaru בעלת 12 אלף תושבים שכל התיירות שלה מתרכזת סביב פינגווינים,
בערב הלכנו לתצפית, ראינו חול וים ולא פינגווינים אז חזרנו עייפים ומאוכזבים להוסטל.
למחרת התחלנו את הנסיעה ועצרנו באתר תיירות מגוחך, Moeraki Boulders, סלעים עגולים על החוף, ראו תמונות, אולי פשוט לא הבנתי את הקטע,חייב לציין שבתמונות זה נראה מרשים יותר.

 המשכנו ל-Dunedin לסיור במפעל שוקולד-Calbury, סיור סתמי, שוקולד לא רע בכלל.

עדכונים נוספים בהמשך...

תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/2010121112LakeTekapoLakePulakiMountCook#
http://picasaweb.google.com/yanivb82/20101213MoerakiBoulders#

Christchurch & banks Peninsula

Christchurch
הגעתי לפה בשעות אחה"צ,נכנסתי להוסטל וב-3 דקות פגשתי פה יותר ישראלים מאשר בכל אוסטרליה.
חצי עיר בשיפוצים אחרי רעידת האדמה הגדולה שהייתה פה לפני כמה חודשים.
בערב הדלקנו נרות בהוסטל ואפילו הלכנו לבית חב"ד מתחזק משהו בתקווה שנקבל סופגיות, האכזבה הייתה גדולה ואל דאגה אני לא מתחזק.
פגשתי פה חיפאי נוסף (לשעבר) כלומר חיפביבי,יואב,שותפי לשבועות הקרובים ואת הימים הבאים השקענו בעיקר בסידורים: קניית אוטו, תיקונים, סופר, סיפרייה (==אינטרנט חינם) וכו.

trek banks peninsula
יצאנו לטרק של 2\4 ימים
כלומר ניתן לעשותו ביומיים, כמו שעשינו, וניתן לעשותו בארבעה ימים, כמו שזקנים וזוגות עושים אותו.
הטרק עובר באדמות של איכרים, כלומר בשטח פרטי, הבקתות לאורך הדרך מפנקות בטירוף במיוחד שאנחנו היינו היחידים שיצאנו ליומיים.
בנוסף לנופים המטורפים מסביב,ראו תמונות, האזור מלא בכבשים וכמובן חרא של כבשים.

תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/201012CristchurchBanksPeninsula#

מלבורן -"רק פעם אחרונה ודי"

הגעתי לעיר בסביבות 1 בלילה, הלכתי לישון בהוסטל קרוב ללילה, בהחלט אחד הגרועים שישנתי בהם באוסטרליה.
יום למחרת התרוצצתי בעיר, בלי יותר מדי מה לעשות, ובערב הגעתי למשכני החדש לכמה ימים, ביתו של שטיינר.
אירוח 5 כוכבים ! שזה מזכיר לי כמה דברים שאני מתגעגע אליהם שלוקחים אותם כמובן מעליהם בחיים היומיומיים:

1. להתקלח בלי כפכפים.
2. לישון בחדר פרטי ולא עם עוד 9-11 אנשים.
3. אינטרנט ללא הגבלה.
4. מקרר מלא באוכל ולא בשקיות עם שמות המלוות בריח ריקבון.
5. אורנטציה סבירה של האזור.

ביום חמישי לקחתי את האופניים לסיבוב, יום קייצי יפה, רכבתי באזור 50 דקות ואז...פנצ'ר,

לא נורא הסתובבתי והתחלתי לחזור,רק כמובן שאנחנו באקלים טרופי ומשום מקום התחיל גשם מטורף, נרטבתי כולי וכל רכושי, כולל האייפוד שלי שכרגע שוכב בקערת אורז בתקווה שהאורז יספוג את המים ושהוא לא ימות לי.
אחד הדברים הטובים פה זה שאף פעם לא מאוחר מדי לבירה, כגון 18 בערב (אם אני זוכר נכון)

יום שישי יום עמוס, התחלתי אותו בארוחת צהריים ופרידה משני ויואל בעיר, לקחו אותי למקום שהיללו בו את הקפה, אבל לא זכיתי בתענוג של לבדוק בגלל מדיניות ה"קפה אחד ביום" שאותו שומר להופעה בערב, איזו הופעה אתם שואלים ובכן U2 !

 תמונות - http://picasaweb.google.com/yanivb82/2010123U2360TourAtMelbourne#